העיקר הבריאות? לא לצעירים
מצחיק איך פעם היה משגע אותי לשמוע מהמבוגרים "העיקר הבריאות"! צירוף מילים שהיו חסרי משמעות עבורי. לא נוגע אליי כלל, אני עוד צעירה, אשאר צעירה לנצח בשיא הבריאות והכושר, מה לי ולזה?
והיום אני צוחקת כפליים! מה חשבתי לעצמי אז? באיזה עולם חייתי? צוחק מי שצוחק אחרון, בהחלט מורגש הלכה למעשה כיום. העיקר הבריאות, מקבל פתאום משמעות. כמה הייתי רוצה להיות הצעירה הנצחית עם התובנות של היום, ללא הזלזול והיהירות של אז.
חברה מתקשרת להודיע שגם היא חלתה. חלתה ב"וירוס". הווירוס הזעיר שזעזע את כולנו! היא חלתה לאחר החיסון הראשון, אבל לא רק היא. היא וכל בני משפחתה. שיתפה עד כמה שהיו במתח וחוסר ודאות בהתחלה. מי נדבק? אולי לא? אולי כן, מה עושים? חרדות ומחשבות שצצות בראש ללא מעצורים.
"חברה שלי חלתה בווירוס"
ברגע שהבינו בוודאות שכולם חולים החליטו יחד שלא משנה כלום, הם שומרים על מצב רוח מרומם ונהנים מהמצב שנקלעו אליו כי הם ביחד!! תחושת בטחון הציפה את בני המשפחה פתאום. התא המשפחתי המצומצם קיבל פנים חדשות לגמרי. תחושה של הודיה ושמחה שהתפשטה בבית בהחלט עלתה על התחושות של הקושי, עייפות וכאבים בכל הגוף. הם הבינו שקיבלו הזדמנות באמת נדירה, לעבור מצבים קיצוניים שכאלה כמשפחה.
היא שיתפה בהתרגשות גדולה שהתקופה המיוחד הזו נתנה לה אפשרות להתבונן על החיים מזווית אחרת, היחס שלה השתנה. התחילה להבין שאין שום צורך להתרפק על העבר וגם לא לחשוב יותר מדי על מה הולך להיות מחר. למדה לחיות את הרגע ולהפיק ממנו את המיטב. הרגישה שקיבלה במתנה את משפחתה בשנית והפעם ממקום הרבה יותר מכיל ואוהב.
הסיפור של אותה חברה כל כך ריגש אותי, ריגש עד דמעות כיוון שהיא איבדה את דודתה חודשיים קודם לכן, כאשר אותה דודה שכבה לה במיטה באיזה בית חולים לבדה, ללא שום יד שמלטפת, מילה חמה של מישהו קרוב, ולא זכתה לשום חיבוק.
מאמינה בכל ליבי שווירוס הקורונה עושה עבודתו נאמנה. זוהי תקופה מאתגרת בהחלט שכשנצא ממנה, כבר נהיה אחרים לחלוטין. נתחיל להבין שלבד זו לא הדרך, שלחשוב על עצמי זו המחלה האמיתית. מאחלת שנזכה כולנו לעבור את התובענות שחברתי עברה ושנתחיל להבחין בין העיקר בחיינו לטפל. והעיקר טמון בקשרים שבינינו.