מי רוצה להיות זקן

אף אחד לא חושב שיום אחד הוא יהיה זקן. רובינו עסוקים כל כך, עובדים קשה, מגדלים ילדים, נאבקים ומתמודדים עם נפתולי החיים ולא באמת קולטים שיום אחד נהיה זקנים, קשישים, בני הגיל השלישי. אמנם אין לנו כוח ולפעמים כואב פה ושם אבל אנחנו עסוקים ומעורבים ואין רגע לנשום, אבל… זה יבוא. הילדים יגדלו ויתחילו את חייהם ומאבקיהם שלהם ואנחנו ניוותר מאחור, המומים. ואיך זה יכול להיות.

באופן כללי, אנחנו פשוט מדחיקים. כולנו נהיה 'האנשים האלה'. נגיע לרגע שבו נתקרב לסוף חיינו. הכי גרוע זה שיישארו לנו עוד עשרות שנים לחיות אבל כל החברה תותיר אותנו מאחור ויש מצב שאולי גם המשפחה. זו לא השערה. זוהי המציאות.. תראו את ההורים שלנו, ההורים שלהם… תראו את הקשישים ברחובות. יום אחד גם אנחנו נהיה הם. נחיה מפרוטות. נראה את הילדים והנכדים לעיתים רחוקות אם בכלל או שאולי ננמק לבדנו בביתנו או אולי באיזה מוסד.

אף אחד לא חושב שיום אחד הוא יהיה זקן

החברה שבנינו זורקת אדם אחרי שאין בו יותר צורך. אם אין בנו שימוש או תועלת, אין לנו גם חשיבות ומשמעות. וקדימה למות. מעבר לתנאי החיים החומריים, מעבר לבריאות הגופנית, הדבר הקשה ביותר הוא הבדידות. איך אפשר להתמודד עם כל השינויים והכאבים אם אנחנו נהיה לבד? במקום שאנשים יוכלו להביט אחורה אל חייהם, להסיק מסקנות, ליהנות מפירות עמל חייהם, ללמד מניסיון חייהם העשיר שהרוויחו בדם יזע ודמעות הם נזרקים הצידה כלאחר יד. תחשבו על זה, הקשישים בארץ היום הם האנשים, הנפילים, שהקימו את המדינה. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הם בוודאי מרגישים? 

אנחנו חלק מהטבע. הטבע הוא מערכת אינטגרלית גדולה ושלמה שבה לכל אחד מאיתנו יש משמעות וחשיבות וכך גם לכך שלב בחיינו. תפקיד הזקנים בחברה בריאה הוא להיות מאגר לחכמת חיים! ודווקא הקשר שבין הדורות הוא מיוחד וחשוב. כעת נכנסה הקורונה לחיינו והיא בודדה עוד יותר את האנשים שהכי זקוקים לקרבה. הקורונה היא מראה לכולנו. כמה החברה שלנו בנויה לא נכון וכולנו סובלים. יום אחד כולנו נמצא את עצמנו מבודדים ובודדים כי ככה אנחנו מתייחסים לאנשים, כמו מוצרי צריכה. כל אדם זקוק עד לרגע נשימתו האחרונה להתקשרויות אנושיות חיוביות שהם המקור הראשי שלנו לחיוניות, בריאות ושמחה.  אם נבין את זה נשנה את כל החיים ואולי נספיק לחבק מחדש את האנשים שנתנו לנו חיים וגידלו אותנו באהבה. נוכל לתת להם את המקום הראוי והיקר שלהם בחברה. כשנעשה כך, נתנהל לפי חוקי הטבע של ערבות וקשרים חיובים גם הטבע יתייחס אלינו בצורה שונה ונרגיש כולנו מה זה אומר לחיות בחברה שהיא משפחה. 

האם שוק הנדל"ן בישראל מתייצב לאחר חצי שנה אל תוך הקורונה?

מנתונים שפורסמו לאחרונה לא מעט דירות נרכשו בשלושת הימים שלפני הסגר השני. מה שגרם לספטמבר 2020 להיראות דומה לספטמבר 2019 לאחר ירידה משמעותית בחודש אוגוסט. אם מנכים את העסקאות למשתכן, אלו שנעשו בסבסוד ממשלתי אז מוצאים כי למעשה היתה עלייה של 12% ברכישת הדירות למגורים לעומת שנה שעברה וחודש זה הוא אחד מחודשי ספטמבר עם הכי הרבה מכירות בעשרים השנים האחרונות (למעט 2016). מדובר במגמה מפתיעה גם בשל החגים שבדרך כלל פוגעים במכירות וגם בגלל הסגר שהיה אמור להכניס את הרוכשים למצב הקפאה. העלייה בעיקר בדירות יד השנייה בשוק משוייכת למשקיעים שנראה כי חוזרים לשוק בהדרגה. העלייה בכמות העסקאות דווקא לפני הסגר נבעה כנראה מאי הודאות שבאורכו של הסגר והרצון של שני הצדדים לסגור את העסקאות.

מהלך נוסף מעניין שהתרחש בספטמבר הוא שלאחר תקופה בה רוכשים העדיפו לקנות דירות זמינות במיידי, כמעט ארבעים אחוזים מכמות הרכישות היו של דירות על הנייר. אך גם כאן נראה כי מדובר בעיקר במשקיעים. אם מנכים את המשקיעים הרי שכמות הדירות שנרכשו על ידי משפרי דיור או זוגות צעירים ירדה ואילו המשקיעים ממשיכים את חזרתם לשוק לאחר העלייה ברכישות משקיעים באוגוסט. דווקא באזור רחובות הוכפלו רכישות המשקיעים בהשוואה לשנה שעברה. ייתכן והסיבה לכך היא ירידת המחירים של הדירות להשקעה שירדו בסדר גודל של 10% במחיר לעומת החודשים שחלפו מתחילת השנה. גם במכירות המשקיעים חלה עלייה של כשליש בהשוואה לשנה שעברה ונראה כי הפחתת מס הרכישה גורמת ללא מעט משקיעים לרצות לממש את הנכסים שלהם שנרכשים ברובם כאמור על ידי משקיעים אחרים.

עוד מוקדם לומר מהו כיוון השוק ומה צפוי לנו בהמשך השנה, במיוחד בהתחשב בעובדה שייתכן סגר שלישי בחנוכה. האם היציבות תימשך? האם הפער בין המשקיעים ליתר עם ישראל ימשיך לגדול וישקף את הפערים בין האוכלוסיות השונות והאופן שבו נפגעו או לא נפגעו על ידי הקורונה? כל זאת יתברר בחודשים הקרובים. בינתיים מוזמנים לעקוב גם אחר הזדמנויות השקעה בחו"ל – boju88.com

היתרונות של כסאות גלגלים המאפשרים עמידה

קביים זה היסטוריה?
קביים זה היסטוריה?

אחד השכלולים המעניינים ביותר של השנים האחרונות הוא המצאתם של כסאות גלגלים המאפשרים לעמוד בעזרתם. לכל מי שיכול ללכת, לשבת ולהניע את כל הגפיים, היכולת לעמוד היא סוג של פעולה טבעית. רובנו, לוקחים זאת כמובן מאליו, זה משהו שאנחנו עושים כל היום וכל יום בלי למצמץ, אבל אם היכולת נלקחת ממך איכות החיים שלך נפגעת מאוד והעצמאות שלך נשללת ממך במידה רבה. למרבה הצער מקרה זה הוא עובדת חיים עבור הרבה אנשים שסבלו מפציעות בעמוד השדרה; מחלה עצבית-שרירית או שבץ מוחי. רובם עברו אל כיסא גלגלים וישארו בו לשארית חייהם כאשר עמידה זקופה תשאר כחלום אלא אם כן הם מסוגלים להרשות לעצמם כיסא גלגלים עומד, שעבור רבים הוא חוויה משנה חיים.

אדם עם כסא גלגלים עומד יכול לחזור ולשחק גולף, לדוג ליד הנמל ולשתות בירה בגובה העניים עם חבריו. אחד התיאורים ששמעתי מאדם שחווה את המוצר היה משהו כמו: "לעבור מישיבה לעמידה זו תחושה מדהימה ביותר – במיוחד אם אינך מצליח לעשות את זה כל יום ואילו עם הכיסא הזה, לקום כל יום פשוט היה מגניב. לעבור מישיבה לעמידה, להוריד את כל המשקל מהישבן שלך זה פשוט הקלה עצומה, אין עוד נקודות לחץ וגם נשיאת משקל הופכת פשוטה יותר."

כסא גלגלים שכזה מביא עימו יתרונות פסיכולוגים לא מבוטלים: עצמאות מוגברת בביצוע משימות פשוטות כמו פתיחת ארון גבוה, כתיבה על לוח, דיג, גולף, ראייה למרחק ועוד ועוד. יכולת לקיים אינטראקציה רגילה עם בני גילם ובני משפחה. יכולת לבצע עבודות בבית ובמקום העבודה שבעבר לא הצליחו לבצע עקב מגבלות הכיסא.

גם היכולות הקוגניטיביות משתפרות משום שעמידה מאפשרת חשיבה וזיכרון ממוקדים יותר לעיתים. שימוש בכיסא גלגלים עומד מגדיל גם את ההערכה העצמית משום שאין צורך עוד להסתכל על אנשים מלמטה אלא בגובה העיניים, הוא או היא יכולים לחבק בעמידה ועוד.

פרט ליתרונות הפסיכולוגיים ישנם גם יתרונות פיזיים ניכרים: הפחתת פצעי לחץ הנגרמים מחוסר חלוקת המשקל במצבי ישיבה ושכיבה בלבד. צמצום העוויתות או התכווצויות שרירים וכן שיפור מחזור הדם עם זרימה שחוזרת יותר לכיוון הנורמלי וכן שיפור בתפקודי המעי וצימצום דלקות בדרכי השתן.

למה אנשים רוצים לעשות ניתוח אף? והאם פיסול האף יכול להוות תחליף?

פנים עם פורפוציה וללא קמטים

המון אנשים לא אוהבים את צורת האף שלהם, המרכזיות של האף בפנים גורם לתחושות מאוד חזקות של האדם כלפיו, בין אם הוא או היא אוהבים את האף שלהם או שונאים אותו. קשה מאוד להסתיר את האף ובהרבה מובנים הוא מאוד מייצג אותך ואת הנראות שלך. אף גדול או גבשושי או עקום עלול להשפיע על ההערכה העצמית שלך. הימנעות מתמונות רגילות או תמונות פרופיל, הרכנת הפנים כשאתה משוחח עם מישהו, ישיבה רחוק מהמחשב כשפותחים את המצלמה ועוד. מדובר בפגיעה משמעותית בביטחון העצמי ובאיכות החיים.
מהן הסיבות לאף שיש לנו? הסיבה הראשונה היא סיבה גנטית – בין אם מדובר באף גדול, גבשושי, נשרי או אחר, סביר להניח שקיבלנו אותו מההורים שלנו או מהסבים והסבתות שלנו. סיבה אחרת היא פציעה – אף שבור עשוי להחלים לא כמו שצריך ולהותיר אותך עם אף עקום ומעוות. טראומה או פציעה באף יכולים להותיר הצטברות סידן או פגיעה בסחוס שעלולים להופיע כבליטות באף או לפגום בסימטריות שלו.
כדי להתמודד קוסמטית עם צורת האף שלנו ניתן לבחור בניתוח אף פולשני סגור או פתוח או לחלופין לבחור בהזרקות של חומרים מתקדמים המאפשרים לפסל את האף ללא ניתוח אך בעלי אפקטיביות מוגבלת וזמנית. בשונה מניתוח אף, פיסול האף באמצעות חומרי מילוי להזרקה אינו טיפול כירורגי. בפיסול האף עושים שימוש בנוזלים כדוגמת חומצה הילאורונית או בוטוקס המוזרקים אל מיקומים אסטרטגיים המאפשרים את שינוי האף. באופן פרדוכסלי הוספת חומר לאף גורמת לו לעיתים להיראות קטן יותר או מעוצב יותר. לעיתים הזרקה מאפשרת התמודדות טובה יותר עם בליטות או אסימטריה כמעט כמו ניתוח אף.

טיפול בהזרקות של מילויים הוא אידיאלי למי שיש לה אף מעט עקום או אף עם בליטות קלות בגשר האף המחייבות יישור, אף נשרי או בצורת וו, אף עם צניחה קלה עד בינונית בקצה שלו, אף הזקוק למעט יותר גובה.
לקריאה נוספת:
https://web.eecs.umich.edu/~mirror/FFS/LynnsFFS-HE.html
http://www1.idc.ac.il/navalb/page.aspx?p=2525
Gelos.org

האם יש בחירה חופשית?

לבחור בחיים

בחברה המודרנית, חופש הפרט וחופש הבחירה של הפרט הם נושא מאוד חשוב ועקרוני. זה נושא שעשוי לעורר מחלוקת גדולה המגיעה לתקשורת, לכנסת ולבית המשפט העליון. אם כל זאת, מעט אנשים עוצרים לברר בצורה קצת יותר עמוקה את הנושא. נושא הבחירה החופשית הוא נושא חשוב מאוד בחכמת הקבלה. הרב יהודה אשלג (בעל הסולם), אחד מגדולי המקובלים במאה ה-20 כתב מאמר נפלא, מדעי, מנומק היטב שמסביר בצורה ברורה האם יש לנו בחירה חופשית. יותר נכון לומר שהוא מסביר היכן נמצאת הבחירה החופשית שלנו.
ההסבר של בעל הסולם הוא הסבר כללי המכסה את כל כללי ההתפתחות של הגופים, גם של הגוף הפיזי שלנו, גם של התפתחות האישיות שלנו וגם את התפתחות הרצונות שלנו. הרצון של האדם, המייצג כביכול את הבחירה החופשית שלו, גם הוא מתפתח לפי חוקים קבועים וברורים, לכן הבנת חוקים אלה, תוביל אותנו להבנת הבחירה החופשית.
בעל הסולם מחלק את המציאות באופן כללי לשני חלקים: חלק ראשון לו הוא קורא "המצע", הוא החומר הכי בסיסי של כל גוף או יישות וכולל גם את כל דרכי ההתפתחות של אותו חומר. לדוגמה, בהתפתחות הגוף הפיזי שלנו המצע שלו הוא הדנ"א של הגוף, חומר שהגיע מההורים שלנו. בתוך החומר הזה כלולה גם מהות החומר וגם דרכי ההתפתחות בצורת "גורם ונמשך". כלומר שיש סדר התפתחות ידוע כמו: עובר, תינוק, ילד, נער, בוגר וזקן. כל הגופים הפיזיים חייבים לעבור דרך סדר ההתפתחות הזה. החלק השני הוא הסביבה שלנו בעיקר הסביבה הקרובה המשפיעה על ההתפתחות. בדוגמה של הגוף הפיזי הסביבה המשפיעה על התפתחות הגוף היה המזון שאנחנו אוכלים, הן הכמות שלו והן האיכות שלו, מזג האוויר, שמש (שאנו זקוקים לה כדי לייצר למשל ויטמין D). כך אנחנו מתפתחים בכל הרמות שלנו, על ידי חומר בסיסי שקיבלנו, שמתפתח בהתאם להשפעת הסביבה עליו.
אז איפה כאן הבחירה החופשית? הרי את המצע שקיבלנו מההורים לא בחרנו, וגם את צורת ההשפעה של הסביבה על המצע שלנו לא בחרנו. מכאן יוצא שיש בחירה חופשית אמיתית אך ורק בדבר אחד, אנחנו יכולים לבחור את הסביבה שלנו, אם נבחר בסביבה טובה הגוף שלנו ייתפתח בצורה בריאה וטובה, נבחר בסביבה גרועה, הגוף לא ייתפתח בצורה בריאה, וכך גם כלפי האישיות שלנו, וכלפי הרצונות שלנו, וכל דבר שיש לנו בעולם. מסקנה: יש לנו בחירה חופשית רק בבחירת סביבה טובה.

להתפלל נכון לאלוהים

אור

מי מאיתנו לא מתפלל לאלוהים? בדרך כלל זה בזמן מצוקה, אם אנחנו חולים למשל, או בזמן שאנחנו רוצים להצליח במשהו, למשל להרוויח בלוטו או בבחינה. אבל כשמנסים לברר מתי תפילה נענית ומתי לא, אי אפשר לגלות שום חוקיות. זה לא תלוי בכמה אני רוצה את הדבר, לא תלוי אם עשיתי מעשים טובים או רעים, נראה שאין שום חוקים. אבל מסתבר שיש חוקים, חכמת הקבלה מסבירה איך עובד המנגנון של התפילה הנכונה לכוח עליון, תקראו לו אלוהים או כל שם אחר שבא לכם. ישנם שני מפתחות להבנת החוקיות של התפילה, הראשון שהכוח העליון פועל כמו חוק טבע, תמיד באותו אופן ובאותה צורה שאף פעם לא משתנה כמו כוח המשיכה. אף אחד מאיתנו לא קופץ ממגדל גבוה ומתפלל לכוח המשיכה שלא ימשוך אותו למטה, התפילה הזו לא ממש עושה רושם על כוח המשיכה.
כל כוח עליון עובד בצורה דומה, לכן חייבים להבין את החוקים לפיהם עובד הכוח העליון. כלומר אנחנו יכולים להפעיל את הכוח העליון אבל הוא תמיד יפעל באותו אופן, כמו שבונים למשל תחנת כוח חשמלית, המופעלת בכוח המים, אנחנו מפעילים את כוחות הפיסיקה, את כוח המשיכה, את הכוח האלקטרומגנטי וכך יוצרים חשמל ומשתמשים בו לתועלתנו. אנחנו לא יכולים לבנות את תחנת הכוח בלי קשר לחוקי הפיזיקה ולהתפלל שהיא תעבוד. הדבר השני שחשוב שנדע הוא לפי מה עובד הכוח העליון? הכוח העליון הוא כוח האהבה וההרמוניה שבטבע, לכן הוא נותן לכל אדם בדיוק את מה שהאדם צריך באותו רגע, ולא מה שהאדם רוצה. לכן אם אנחנו רוצים להתפלל נכון קודם כל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם זה באמת מה שאני צריך?
זכיה בלוטו למשל עשויה לשנות אדם מאוד לרעה, להפוך אותו לרודף כסף, ולאדם שרב עם כל בני משפחתו. לכן לא בטוח שאדם כזה צריך זכיה בלוטו. גם להצליח כל הזמן זה לא בהכרח דבר טוב, לפעמים עדיף כישלון שממנו לומדים ומתקדמים להצלחות גדולות, לכן לפעמים נתפלל להצלחה ולקבל במקומה כישלון, ולא נבין שזה לטובתינו. בכדי להתפלל נכון חשוב שנדע מה אנחנו באמת צריכים, האם אנחנו צריכים יותר כסף או דווקא קשרים טובים יותר בינינו, האם אנחנו צריכים להפיל את הממשלה או אולי לבנות ערבות הדדית בין כל תושבי המדינה. ברגע שנבין מה אנחנו באמת צריכים, נוכל להתפלל נכון ובטוח שהתפילה תענה, כי אלוהים הוא חוק טבע, הוא עובד תמיד באותה צורה, הוא תמיד יתן לנו מה שאנחנו באמת צריכים.

מה עושים כשהדיכאון מגיע לבקר?

איך מתמודדים? מה עושים כשמגיע מצב של דיכאון? חוקרים מצאו שפעילות גופנית קבועה עוזרת
מאוד בהתמודדות עם מצבי דיכאון. בזמן פעילות גופנית, משתחרר בגוף חומר שנקרא אנדורפין.
האנדורפינים עוזרים בהגברת התחושה הטובה בגוף, שיפור מצב הרוח, והקלה בכאב. לפני העצות שאתן אכתוב שיש עוד עצות על דיכאון כאן למי שרוצה.
אפשר לשים מוזיקה ולרקוד. בכוח, גם אם לא בא לנו, לא רוצים ואין חשק. לשים מוסיקה קצבית
שאתם אוהבים, ולהתחיל להזיז את הגוף, אפילו קצת. איך שאתם יודעים, איך שבא לכם, ריקוד
חופשי. אפשר לעשות מתיחות עם המוסיקה, סיבובי ראש, סיבובי אגן, פשוט להתחיל לזוז. בנוסף
מגע הוא דבר שגם יכול מאוד לעזור. מגע כגון עיסוי שכל אחד יכול לעשות לעצמו. עיסוי השכמות,
הצוואר. חיבוק! בדיוק הבן שלי למד בגן שאם מתחבקים וסופרים עד 20 אז "משתלט" על הגוף חומר
שגורם למצב רוח טוב. אז – תתחבקו!!
חיוך! חיוך הוא גם פעולה שמשחררת אנדורפינים בגוף. פשוט תתחילו לחייך. אפילו אם החיוך מזויף.
הוא במהרה יהפוך לחיוך אמיתי. חיוך מוריד את רמת המתח בגוף וידוע בתור משכך כאב טבעי! מה
עוד יכול לעזור… אפשר גם לעשות עיסוי למישהו אחר! קחו את כפות הרגליים או השכמות של בן/בת
הזוג ותתחילו לעסות, ככה לפי ההרגשה. העיקר המגע. וכך גם תעשו נעים ומצב רוח טוב ורגוע לעוד
מישהו, ביחד איתכם. רווח כפול! ☺
ואם כבר הגענו לאינטרקציה עם עוד מישהו, אז הגענו לטיפ והמידע הכי חשוב במאמר הזה – מה
הכי מרים אותנו ממצב רוח ירוד? דאגה ואכפתיות של חברים. ועוד יותר מזה, דאגה ואכפתיות שלנו
לאחרים! כמו אמא שמטפלת ודואגת לילד שלה. הדאגה לאחר, מוציאה אותנו מעצמנו, ואנחנו כבר
לא עסוקים ומתכנסים בעצמנו, רק דואגים לאחר.
אז אחרי שקצת רקדנו וקצת עשינו לעצמנו עיסוי ועוד קצת חייכנו …. קצת יצאנו מהמצב שנכנס בנו,
ועכשיו אפשר להרים טלפון לחברה, לשאול לשלומה, להקשיב, לנסות להבין אותה, להראות דאגה
ואכפתיות, אפילו בכוח לעשות את זה, ואז יקרה באמת הפלא! מצב הרוח ישתנה. נשכח קצת
מעצמנו, נחשוב על האחר, איך להבין אותו, לדאוג לו, לעזור לו. תרופת הפלא ! תנסו!

הנאנסת שלימדה אותי גבורה ואצילות

"את מייצגת גם נפגעות עבירות מין?" קול לחוץ ומהוסס שאל אותי מעבר לקו "בוודאי" עניתי מייד למרות שלא עשיתי זאת מעולם, אבל הנה באה ההזדמנות ללמוד משהו חדש בפלילים. זאת היתה האמא של הנפגעת וקבענו לשעה 18:00. עמדו לרשותי בדיוק ארבע שעות לשחות בחומר הנלמד. מייד פניתי לקרוא תקדימים של העליון, הנחיות היועמ"ש, נהלי הפרקליטות, כללי המשטרה, ושוחחתי בטלפון עם קצינת מבחן, פרקליטה ממונה, חוקרת נוער וכמה סניגורים מובילים שגדלו באולם של אבא ותמיד נתנו לי את עצתם הטובה. זהו, אני מוכנה.

נלחמה על החיים

בשעה הנקובה הגיעו אליי הורים מרוסקים ושבורי לב שחרב עליהם עולמם. ילדתם בת ה- 14 נאנסה במחנה קיץ של תנועת נוער. האנס בן ה- 17 ניצל את שהותה לבד באוהל בו בחרה להישאר במקום לצאת לפעילות לילית, וכשהוא שתוי ביצע בה את זממו והשאיר אותה פצועה ומדממת.

השבתי להם על כל שאלה ולבקשתם, ולא חסכתי ולו במעט מהקשיים והמהמורות שלפנינו. האם אחזה בחוזקה בידי וביקשה שאעשה את כל אשר ביכולתי לעזור לבתה, ואני ידעתי – גורלנו נקשר. לאחר מספר ימים הכרתי את הילדה שכבר לא הייתה רק ילדה, אלא עדת תביעה מס' 1 בתיק פשע מפלצתי שבוצע נגדה, ושבכדי לבוא חשבון עם מי שקרע את חייה לגזרים, עליה לגולל את כל אשר אירע לה לפרטים ולעמוד באומץ רוח מול סנגור שישפיל אותה על הדוכן ויטיח בה שהיא אשמה.

התיק נמשך למעלה משנה בה הפכנו למשפחה והילדה כילדתי הייתה. לדוכן העדים היא לא עלתה מתוך חשש שמה שנותר ממנה יאזל לגמרי ולא יישאר ממנה דבר. האנס, כמו כל אנס, נכלא לזמן לא ממושך מספיק והמשפחה קיבלה פיצוי כספי גבוה אבל לא מספיק למימון הטיפולים שלהם נזקקה הילדה שמצבה הנפשי הרעוע הפך כרוני. ליוויתי את הילדה עד סוף המשפט ולמדתי ממנה גבורה ואצילות מהי. מתהומות של שאול וכאב היא נלחמה על החיים שהסתכמו עבורה ב "לחזור להרגיש".

בהמשך ייצגתי עוד עשרות קורבנות שנפלו בידי חיות אדם שקרעו את חייהם לגזרים. הן מביטות בי משום מקום כל פעם שמתפרסם עוד מקרה אונס, מטלטלות לי את הלב, כמו מבקשות להעיר אותי מתרדמה עמוקה. אני בטוחה שהאונס בקפריסין לא המקרה האחרון, אבל שואלת, מתי נסיים כבר את החופשה המטורללת הזאת ונפקח עיניים?

שנאת חינם פוצעת אנשים בזכוכיות

כבר בדרך לבית המעצר הרגשתי איך הלב שלי נחמץ ואיך התיק הזה עומד לחתוך לי עוד חלק מהנשמה. ככה סתם, בלי שום סיבה, הלקוח החדש שלי, נער בן שש-עשרה, פצע בזכוכית נער אתיופי שעבר במקום. נהגתי צפונה, טרודה מכל מה שעורך-דין פלילי מצוי מוטרד ממנו: מה הלקוח מסר במשטרה, עד כמה סיבך את עצמו ועד כמה מרחב נותר כדי להוציא אותו מהצרות.

המציאות עלתה על כל דמיון ובאמת שלא יכולתי לצפות לגרסה מפלילה יותר מאשר "אני ישבתי עם חברים על הספסל, וכשהוא עבר לידינו אמרתי לו להביא לי אש; הוא אמר שאין לו והסתכל עליי במבט מתנשא שלא בא לי טוב. למה מי הוא השחור המסריח הזה?".

איך זה להיות ישראלי ממוצא אתיופי

מבית המעצר "אופק" הכי סבלתי: תאים-תאים של בני נוער שהלכו לאיבוד, ומי יודע אם ומתי ימצאו את דרכם לחיים. התיישבתי מולו בחדר קטן וצר; קור של בטון וריח של ליזול באוויר. "בחיאת שולי, תוציאי אותי מפה" הוא התחנן "אללה יסטור עם מי אני יושב בתא". תן לי משהו אמרתי, תן לבית המשפט ענף להיתלות עליו כדי לשחרר אותך, להקל עמך. אבל לא היה לו כלום. גם לא חרטה או ראשית הכרה כלפי המעשה שביצע.

בהיעדר מוחלט של נסיבות שיכולות להסביר במשהו את המעשה שהצטייר חד-משמעית כפגיעה מתוך שנאת האחר – חומרת התיק הייתה גבוהה ביותר עם סיכוי טוב לעונש ממושך מאחורי סורג ובריח. במאמצים רבים הצלחתי לרתום את הנער הסורר לתהליך טיפולי-שיקומי כדי שיזכה להקלה בעונשו. ידעתי היטב שלמערכות הקיימות אין את הכלים להביא את האדם לשינוי יחס לעבירה שביצע, שלא לדבר על יחס חדש לזולת.

ידעתי ולא יכולתי לעשות כלום. ידיי היו כבולות בחבלי מציאות קיימת שנטועה בעולם שאינו אלא מראה של טבע האדם. גם הפעם דחקתי את הרצון לשנות את העולם – אותו רצון שהניע אותי ללמוד משפטים ושהאקדמיה ידעה לטפח בי היטב – ונלחמתי עבור הלקוח שלי. וניצחנו. הוא קיבל עונש קל מאוד וחזר אליי פעם אחר פעם עם תיקים נוספים. ותמיד ניצחנו. אבל בניצחון האמתי שלי זכיתי מחוץ לכתלי בית המשפט, כשבחרתי לעזוב את המקצוע וללמוד לאהוב כנגד ומעל פני שנאת חינם שפוצעת אנשים בזכוכיות. ות'אמת, זה מה שצריך ללמד בפקולטה למשפטים. ואז ננצח כולנו.

שכבת המגן שלי

אני באמת לא מבינה אותה, ממה היא עשויה. איך היא יכולה לשאת את האסונות, הכאבים, הלב שנשבר כל פעם מחדש אל מול זוועות העולם המפלצתיים שנגלים לפנינו. כל מוצ"ש אנו נפגשות לריצת ה- 10 שלנו, והיא שואלת אותי בקול העדין והנחרץ שלה – נו, ראית את את הסרטון שבו מראים את המטפלת מתעללת בילדים? שמעת את הראיון עם ההורים ששכחו את ילדתם ברכב? צפית בתכנית שבה הילדות מספרות איך אנסו אותן?

רצות ושואלות

לא. אני עונה כל פעם מחדש. לא ראיתי ולא שמעתי ואני גם לא מבינה איך את מסוגלת. אבל היא? היא מסוגלת. היא נחשפת בכוונה לכל מה שמתרחש, המציאות נספגת בה והיא יכולה לה. ניצבת זקופה מעל כל אסון, היא מתבוננת בנעשה ולומדת אותנו, בני האדם, ובהכירה את הטבע האנושי היא לא באמת מתפעלת מעוד מקרה של אגו אכזר שמתפרץ ומכה בנו, פעם אחר פעם.

יש בה רצון שיהיה טוב ולכן היא חייבת להכיר את הרע, זאת הדרך שלה – לחקור את המחלה שאת התרופה לה היא כל כך רוצה למצוא. והיא לא מפחדת. היא עומדת באומץ לב מול המראות הקשים שרבים מאיתנו מליטים את פנינו מהם. והיא? היא מיישירה אליהם מבט, היא רוצה לדעת אותם, בכדי שלא יהיו פה עוד.

ואני באמת לא מבינה אותה, וכל פעם מחדש אני שואלת אותה איך היא יכולה. עד שבפעם האחרונה היא שאלה אותי בישירות – איך את לא יכולה? את, שהיית עורכת דין פלילית, שהגנת על אלו שביצעו את מה שאני רואה בטלוויזיה, איך את היית מסוגלת. כסף, מיד אמרתי.

ורק אחר כך חשבתי לעצמי, שבאמת יכולתי לשאת את ההורים שהכו את ילדיהם, הנערים שפגעו מינית בילדות, את האנשים שסיפקו סמים לבני נוער, את מוכי הגורל שגדלו בסביבה עבריינית ולא היה להם שום סיכוי אחר – את כולם יכולתי לסבול בזכות הכסף שהם שילמו לי, שחצץ ביני לבינם וכמו עטה על כולי שריון ברזל בלתי נראה שהפך אותי למסוגלת.

וואוו. חשבתי עליה כשהגעתי הביתה סחוטה לאחר ה- 10 קמ"ש השבועיים, הדאגה שלה שיהיה עולם יותר טוב – היא שכבת המגן שלה. ויותר מתמיד, היא הפכה להיות שכבת המגן שלי.